היום לפני 46 שנה (03.08.1976):
מתפרסמות ידיעות ראשוניות על רצח העם בקמבודיה.
בין הזוועות שבני האדם מעוללים זה לזה שמור מקום של כבוד לרציחות עם על רקע אידאולוגי וממוסד. שואת העם היהודי היא המוכרת שבהן, ועם האחרות נמנית גם השמדת העם הקמבודי. רצח העם בקמבודיה בוצע על ידי הקמר רוז', משטרו הקומוניסטי של הרודן פול פוט במחצית השנייה של שנות ה-70 במאה שעברה. לפי ההערכות נרצחו בין מיליון וחצי לשני מיליון נשים, גברים וילדים באמצעות הוצאות להורג, עינויים ועבודות כפייה.
מנהיג החמר רוג', פול פוט, ניסה להפוך את קמבודיה לחברה חקלאית שיתופית. בפועל הסתיימו נסיונותיו בהוצאה להורג של 2 מיליון מתושבי המדינה בין השנים 1975-1979.
מסע ההרג של פול פוט התחיל בשנת 1975, זמן קצר לאחר שארצות הברית הסיגה את חייליה מוייטנאם הסמוכה. הממשלה הקמבודית התנהלה על כרעי תרנגולת, לא מצליחה לשקם את המדינה מנזקי מלחמת וייטנאם. אנשי החמר רוג', המחתרת הקומוניסטית, ניצלו את המצב ובהנהגתו של פוט צעדו לעיר הבירה, פנום פן, אותה כבשו ב-17 באפריל.
כצעד ראשון בדרך להקמת "אוטופיה חקלאית", פול פוט בודד את קמבודיה מהעולם. הוא גירש את הזרים, סגר את השגרירויות, אסר על סיוע כלכלי או הומניטרי ממדינות העולם. אמצעי התקשורת נסגרו כולם, השימוש בשפות זרות נאסר וכמוהו גם השימוש בדואר, בטלפון או בכסף. כל העסקים במדינה נסגרו, הדת הוצאה אל מחוץ לחוק ומערכות החינוך והבריאות הושבתו.
בשלב השני גירש פוט את תושבי הערים הגדולות לאזורים הכפריים. כ-2 מיליון בני אדם פונו מבתיהם בצעדות ארוכות לעבר הכפר, 20 אלף בני אדם מתו בדרך. אלה ששרדו אולצו לעבוד עבודה חקלאית מפרכת ב"שדות ההרג של פול פוט". רבים מהם מתו כתוצאה מתשישות, מחלות ובעיקר מרעב - לאחר שהוקצבה להם מנת מזון זעומה של 90 גרם אורז ליום.
לאחר מכן התפנו אנשי המשטר החדש להרג שיטתי של כל אלה שנחשבו לאויבים - חיילים לשעבר, מורים, שוטרים ואנשי דת. כל אלה, על בני משפחותיהם, נורו למוות או נרצחו במכות גרזן. חשודים בהתנגדות למשטר נורו למוות במקום או נלקחו לכלא בטול-סלנג, שם עונו למוות. אנשי המיעוטים האתניים - ויטנאמים, סינים ומוסלמים - הוצאו להורג.
"האוטופיה החקלאית" באה אל סופה ב-25 בדצמבר 1978, כאשר צבא וייטנאם פלש לקמבודיה ומוטט את משטר החמר רוג'. ב-7 בינואר 1979 נפלה פנום פן ובקמבודיה כוננה ממשלת בובות, שנשענה על מתנגדי המשטר.
מתפרסמות ידיעות ראשוניות על רצח העם בקמבודיה.
בין הזוועות שבני האדם מעוללים זה לזה שמור מקום של כבוד לרציחות עם על רקע אידאולוגי וממוסד. שואת העם היהודי היא המוכרת שבהן, ועם האחרות נמנית גם השמדת העם הקמבודי. רצח העם בקמבודיה בוצע על ידי הקמר רוז', משטרו הקומוניסטי של הרודן פול פוט במחצית השנייה של שנות ה-70 במאה שעברה. לפי ההערכות נרצחו בין מיליון וחצי לשני מיליון נשים, גברים וילדים באמצעות הוצאות להורג, עינויים ועבודות כפייה.
מנהיג החמר רוג', פול פוט, ניסה להפוך את קמבודיה לחברה חקלאית שיתופית. בפועל הסתיימו נסיונותיו בהוצאה להורג של 2 מיליון מתושבי המדינה בין השנים 1975-1979.
מסע ההרג של פול פוט התחיל בשנת 1975, זמן קצר לאחר שארצות הברית הסיגה את חייליה מוייטנאם הסמוכה. הממשלה הקמבודית התנהלה על כרעי תרנגולת, לא מצליחה לשקם את המדינה מנזקי מלחמת וייטנאם. אנשי החמר רוג', המחתרת הקומוניסטית, ניצלו את המצב ובהנהגתו של פוט צעדו לעיר הבירה, פנום פן, אותה כבשו ב-17 באפריל.
כצעד ראשון בדרך להקמת "אוטופיה חקלאית", פול פוט בודד את קמבודיה מהעולם. הוא גירש את הזרים, סגר את השגרירויות, אסר על סיוע כלכלי או הומניטרי ממדינות העולם. אמצעי התקשורת נסגרו כולם, השימוש בשפות זרות נאסר וכמוהו גם השימוש בדואר, בטלפון או בכסף. כל העסקים במדינה נסגרו, הדת הוצאה אל מחוץ לחוק ומערכות החינוך והבריאות הושבתו.
בשלב השני גירש פוט את תושבי הערים הגדולות לאזורים הכפריים. כ-2 מיליון בני אדם פונו מבתיהם בצעדות ארוכות לעבר הכפר, 20 אלף בני אדם מתו בדרך. אלה ששרדו אולצו לעבוד עבודה חקלאית מפרכת ב"שדות ההרג של פול פוט". רבים מהם מתו כתוצאה מתשישות, מחלות ובעיקר מרעב - לאחר שהוקצבה להם מנת מזון זעומה של 90 גרם אורז ליום.
לאחר מכן התפנו אנשי המשטר החדש להרג שיטתי של כל אלה שנחשבו לאויבים - חיילים לשעבר, מורים, שוטרים ואנשי דת. כל אלה, על בני משפחותיהם, נורו למוות או נרצחו במכות גרזן. חשודים בהתנגדות למשטר נורו למוות במקום או נלקחו לכלא בטול-סלנג, שם עונו למוות. אנשי המיעוטים האתניים - ויטנאמים, סינים ומוסלמים - הוצאו להורג.
"האוטופיה החקלאית" באה אל סופה ב-25 בדצמבר 1978, כאשר צבא וייטנאם פלש לקמבודיה ומוטט את משטר החמר רוג'. ב-7 בינואר 1979 נפלה פנום פן ובקמבודיה כוננה ממשלת בובות, שנשענה על מתנגדי המשטר.
היום לפני 500 שנה:
טנוצ'טיטלן נופלת בידי הרנאן קורטז.
על פי המיתולוגיה האצטקית, יום אחד נראה נשר הניצב על קקטוס-עמודים ובולע נחש; על פי אמונתם מקום בו יתגשם חזיון זה הינו האתר, אשר בו עליהם לקבוע את מגוריהם הסופיים. ואכן קבעו האצטקים את מרכזם בעיר טנוצ'טיטלן, שנבנתה על שטח ביצות במרכזו של אגם גדול, עיר שלימים תהיה לבירת מקסיקו, מקסיקו-סיטי. עוניים של האצטקים הביא רבים מהם להתפרנס בתור שכירי-חרב בצבא טסוסומוק – השליט הריבוני עתיר-הכוח שבלט באותה עת. כך צברו כוח, ובעיקר ניסיון צבאי ושלטוני.
עם קריסת הממלכה הטולטקית, בשנת 1430 לערך, החלה פריחתה של הממלכה האצטקית. המלכים הראשונים, ובעיקר מוקטסומה ה-1, הרחיבו מאוד את תחומי הממלכה והשתלטו על אזורים נרחבים של מקסיקו. לקראת סוף המאה ה-15, שלטו האצטקים למעשה על רוב שטחה של אמריקה המרכזית. שלטונם היה נוקשה ואכזרי ושבויי מלחמה רבים הוקרבו לאל השמש.
הגעתם של הספרדים (1519) ובראשם ארנן קורטס, התקבלה בברכה על ידי האצטקים. אלה האמינו כי קורטס אינו אלא התגלמות של האל קואטסלקואטל, שעל פי אמונתם היה אמור לחזור ולהופיע על פני האדמה. קורטס מצידו כרת בריתות עם שבטים מקומיים, שהיו יריבים לאצטקים, ובעזרתם החריב את הממלכה בתוך זמן קצר.
תחילה יצר קורטס מעין שותפות שלטונית, והיה לריבון יחד עם מוקטסומה ה-2. אך לאחר תקופה קצרה, ב-1521, טבחו חייליו באצטקים, בזזו את אוצרותיהם, הרגו את המלך והרסו את בירתם.
טנוצ'טיטלן נופלת בידי הרנאן קורטז.
על פי המיתולוגיה האצטקית, יום אחד נראה נשר הניצב על קקטוס-עמודים ובולע נחש; על פי אמונתם מקום בו יתגשם חזיון זה הינו האתר, אשר בו עליהם לקבוע את מגוריהם הסופיים. ואכן קבעו האצטקים את מרכזם בעיר טנוצ'טיטלן, שנבנתה על שטח ביצות במרכזו של אגם גדול, עיר שלימים תהיה לבירת מקסיקו, מקסיקו-סיטי. עוניים של האצטקים הביא רבים מהם להתפרנס בתור שכירי-חרב בצבא טסוסומוק – השליט הריבוני עתיר-הכוח שבלט באותה עת. כך צברו כוח, ובעיקר ניסיון צבאי ושלטוני.
עם קריסת הממלכה הטולטקית, בשנת 1430 לערך, החלה פריחתה של הממלכה האצטקית. המלכים הראשונים, ובעיקר מוקטסומה ה-1, הרחיבו מאוד את תחומי הממלכה והשתלטו על אזורים נרחבים של מקסיקו. לקראת סוף המאה ה-15, שלטו האצטקים למעשה על רוב שטחה של אמריקה המרכזית. שלטונם היה נוקשה ואכזרי ושבויי מלחמה רבים הוקרבו לאל השמש.
הגעתם של הספרדים (1519) ובראשם ארנן קורטס, התקבלה בברכה על ידי האצטקים. אלה האמינו כי קורטס אינו אלא התגלמות של האל קואטסלקואטל, שעל פי אמונתם היה אמור לחזור ולהופיע על פני האדמה. קורטס מצידו כרת בריתות עם שבטים מקומיים, שהיו יריבים לאצטקים, ובעזרתם החריב את הממלכה בתוך זמן קצר.
תחילה יצר קורטס מעין שותפות שלטונית, והיה לריבון יחד עם מוקטסומה ה-2. אך לאחר תקופה קצרה, ב-1521, טבחו חייליו באצטקים, בזזו את אוצרותיהם, הרגו את המלך והרסו את בירתם.
היום לפני 102 שנה (18.08.1920):
מוכנס התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית המקנה זכות בחירה לנשים.
ב-1869 החלו מספר מדינות בארה"ב לאפשר לנשים להצביע, אך רק ב-1920 אושר התיקון ה-19 לחוקה הקובע כי לא ניתן לשלול זכות בחירה מאזרח בגלל מינו. במערכת הבחירות לנשיאות בשנת 1984, לראשונה בארה"ב, מספר הבוחרות היה גדול ממספר הבוחרים.
התנועה הסופרג'יסטית צצה בבריטניה ובארה"ב בשלהי המאה ה-19 וכללה נשים שביקשו לקדם את זכויות הנשים, ובפרט את זכותן להצביע. המאבק צבר תאוצה וגרף יותר ויותר תמיכה עד שבשנות ה-20 של המאה ה-20 הזכות להיבחר התבססה בארה"ב ובריטניה.
בראשית הדרך, ברוב המדינות הזכות לבחור עבור נשים לא כללה את הזכות להיבחר.
מוכנס התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית המקנה זכות בחירה לנשים.
ב-1869 החלו מספר מדינות בארה"ב לאפשר לנשים להצביע, אך רק ב-1920 אושר התיקון ה-19 לחוקה הקובע כי לא ניתן לשלול זכות בחירה מאזרח בגלל מינו. במערכת הבחירות לנשיאות בשנת 1984, לראשונה בארה"ב, מספר הבוחרות היה גדול ממספר הבוחרים.
התנועה הסופרג'יסטית צצה בבריטניה ובארה"ב בשלהי המאה ה-19 וכללה נשים שביקשו לקדם את זכויות הנשים, ובפרט את זכותן להצביע. המאבק צבר תאוצה וגרף יותר ויותר תמיכה עד שבשנות ה-20 של המאה ה-20 הזכות להיבחר התבססה בארה"ב ובריטניה.
בראשית הדרך, ברוב המדינות הזכות לבחור עבור נשים לא כללה את הזכות להיבחר.
היום לפני 189 שנה (28.08.1833):
העבדות נאסרת בכל רחבי האימפריה הבריטית.
במחצית האחרונה של המאה ה-16 הצטרפה בריטניה לעסקי מכירת העבדים מאפריקה למושבות באמריקה. אחריה החלו לעסוק בכך גם צרפת, הולנד, דנמרק ולבסוף המושבות הספרדיות עצמן. עליונותה הימית של בריטניה במהלך המאה ה-17 וה-18 הפכה אותה לגורם המוביל בסחר העבדים במושבות באמריקה.
סבורים שבין המאות ה-16 וה-19 הובאו כעשרים מיליון שחורים לחופי אמריקה. היבואניות הגדולות ביותר של עבדים מאפריקה היו ברזיל והמושבות בים הקריבי, אשר אליהן הגיעו כ-75% מכלל העבדים האפריקאים.
במושבות אלו, דוגמת האיטי וג'מייקה של ימינו, הפכו העבדים האפריקאים לרוב באוכלוסייה. רובם חיו בשטחי אחוזות גדולות של בעלי מטעים והועבדו בחקלאות. תנאי המחיה והעבודה הקשה גרמו לתמותה רבה, אשר עלתה לרוב על אחוזי הילודה. מפעם לפעם היו פורצות מרידות עבדים ברחבי יבשת אמריקה, ובכמה מקומות הם הצליחו אף להקים זמנית ממלכות משלהם, עד שדוכאו בידי הצבאות האימפריאליסטיים.
ב-1792 היתה דנמרק למדינה האירופית הראשונה אשר אסרה על סחר בעבדים. ב-1807 ביצעה בריטניה מהלך דומה ושנה לאחר מכן התקבלה החלטה דומה גם במדינות הצפון בארה"ב. בקונגרס וינה ב-1814 הובילה בריטניה את שאר מדינות אירופה לפעול אף הן נגד סחר בעבדים, ומרביתן קיבלו החלטה ברוח זו כעבור מספר שנים. למרות כל אלה נמשך הסחר בעבדים עד המחצית השנייה של אותה מאה, זאת חרף ניסיונותיהם של חילות הים של אנגליה וצרפת לחסום את נתיבי השיט של סוחרי העבדים מול חופי אפריקה.
ב-1833 בוטלה העבדות במושבות הבריטיות בעולם החדש. ב-1848 שיחררה צרפת את כל העבדים בשטחה. ב-1863 ביצעה הולנד מהלך דומה.
העבדות נאסרת בכל רחבי האימפריה הבריטית.
במחצית האחרונה של המאה ה-16 הצטרפה בריטניה לעסקי מכירת העבדים מאפריקה למושבות באמריקה. אחריה החלו לעסוק בכך גם צרפת, הולנד, דנמרק ולבסוף המושבות הספרדיות עצמן. עליונותה הימית של בריטניה במהלך המאה ה-17 וה-18 הפכה אותה לגורם המוביל בסחר העבדים במושבות באמריקה.
סבורים שבין המאות ה-16 וה-19 הובאו כעשרים מיליון שחורים לחופי אמריקה. היבואניות הגדולות ביותר של עבדים מאפריקה היו ברזיל והמושבות בים הקריבי, אשר אליהן הגיעו כ-75% מכלל העבדים האפריקאים.
במושבות אלו, דוגמת האיטי וג'מייקה של ימינו, הפכו העבדים האפריקאים לרוב באוכלוסייה. רובם חיו בשטחי אחוזות גדולות של בעלי מטעים והועבדו בחקלאות. תנאי המחיה והעבודה הקשה גרמו לתמותה רבה, אשר עלתה לרוב על אחוזי הילודה. מפעם לפעם היו פורצות מרידות עבדים ברחבי יבשת אמריקה, ובכמה מקומות הם הצליחו אף להקים זמנית ממלכות משלהם, עד שדוכאו בידי הצבאות האימפריאליסטיים.
ב-1792 היתה דנמרק למדינה האירופית הראשונה אשר אסרה על סחר בעבדים. ב-1807 ביצעה בריטניה מהלך דומה ושנה לאחר מכן התקבלה החלטה דומה גם במדינות הצפון בארה"ב. בקונגרס וינה ב-1814 הובילה בריטניה את שאר מדינות אירופה לפעול אף הן נגד סחר בעבדים, ומרביתן קיבלו החלטה ברוח זו כעבור מספר שנים. למרות כל אלה נמשך הסחר בעבדים עד המחצית השנייה של אותה מאה, זאת חרף ניסיונותיהם של חילות הים של אנגליה וצרפת לחסום את נתיבי השיט של סוחרי העבדים מול חופי אפריקה.
ב-1833 בוטלה העבדות במושבות הבריטיות בעולם החדש. ב-1848 שיחררה צרפת את כל העבדים בשטחה. ב-1863 ביצעה הולנד מהלך דומה.
היום לפני 31 שנה (03.09.1991):
טרנסניסטריה מכריזה על עצמאותה.
בבלאגן שנוצר אחרי התפרקות ברית המועצות ב-1991, התפצלה טרנסניסטריה ממולדובה.
אף שהאזור מוכר על ידי הקהילה הבינלאומית כשטחה האינטגרלי של מולדובה, טרנסניסטריה מתפקדת כיחידה מדינית נפרדת ומקיימת מוסדות נבחרים וממשל עצמאי.
שטחה של טרנסניסטריה הוא בערך 5000 קמ"ר (רבע מגודל ישראל).
רוסיה טוענת שטרנסניסטריה היא חלק בלתי נפרד מן הפדרציה הרוסית.
עקב מיקומה האסטרטגי של טרנסניסטריה, מדינות באירופה חוששות שרוסיה תנסה להשתלט על המדינה הזעירה, בצירוף עוד מהלכים של רוסיה לביתורה של אוקראינה, אשר נועדו לאפשר שליטה רוסית במזרח ודרום אוקראינה, במיוחד שליטה על שפכי נהר הדנובה והנהר כולו כראש גשר לאירופה המערבית.
במלחמת העולם השנייה אזור טרנסניסטריה היה חלק מאוקראינה, לאחר כיבוש אוקראינה על ידי הנאצים, נמסר החבל לרומניה בתמורה על השתתפותה במלחמה בברית-המועצות. בחבל ארץ זה נרצחו עשרות אלפים מיהודי רומניה ועוד עשרות אלפים מיהודי מזרח אירופה.
טרנסניסטריה מכריזה על עצמאותה.
בבלאגן שנוצר אחרי התפרקות ברית המועצות ב-1991, התפצלה טרנסניסטריה ממולדובה.
אף שהאזור מוכר על ידי הקהילה הבינלאומית כשטחה האינטגרלי של מולדובה, טרנסניסטריה מתפקדת כיחידה מדינית נפרדת ומקיימת מוסדות נבחרים וממשל עצמאי.
שטחה של טרנסניסטריה הוא בערך 5000 קמ"ר (רבע מגודל ישראל).
רוסיה טוענת שטרנסניסטריה היא חלק בלתי נפרד מן הפדרציה הרוסית.
עקב מיקומה האסטרטגי של טרנסניסטריה, מדינות באירופה חוששות שרוסיה תנסה להשתלט על המדינה הזעירה, בצירוף עוד מהלכים של רוסיה לביתורה של אוקראינה, אשר נועדו לאפשר שליטה רוסית במזרח ודרום אוקראינה, במיוחד שליטה על שפכי נהר הדנובה והנהר כולו כראש גשר לאירופה המערבית.
במלחמת העולם השנייה אזור טרנסניסטריה היה חלק מאוקראינה, לאחר כיבוש אוקראינה על ידי הנאצים, נמסר החבל לרומניה בתמורה על השתתפותה במלחמה בברית-המועצות. בחבל ארץ זה נרצחו עשרות אלפים מיהודי רומניה ועוד עשרות אלפים מיהודי מזרח אירופה.
היום לפני 308 שנה (11.09.1714):
העיר ברצלונה נופלת לידיו של מלך ספרד פליפה החמישי בסופו של מצור.
במהלך המאה ה-14 התחוללו בברצלונה מספר מרידות אשר הביאו לפגיעה בביטחון התושבים ולכרסום במעמדה. התדרדרות נוספת נרשמה עם הפיכתה של נפולי שבדרום איטליה, לבירתה של ממלכת ארגון וקטלוניה ב-1442. התחזקותו של בית המלוכה ההבסבורגי, עליית כוחם של העות'מאנים וגילוי אמריקה אף הם לא היטיבו עם מעמדה של העיר.
במאה ה-17 החריפו היחסים בין ברצלונה לבין חצר המלך במדריד. בראשית המאה ה-18, במהלך מלחמת ירושת ספרד, הקים הנסיך האוסטרי קרל ה-3 את חצר המלוכה שלו בברצלונה, לאחר שהקטלונים כיבדו את תביעתו על הכתר הספרדי. פליפה ה-5 מלך ספרד הטיל בתגובה מצור על העיר, ולאחר שכבש אותה ביטל את כל סמכויות השלטון העצמי שהיו נתונות למושלי העיר. דווקא תחת השלטון הספרדי המרכזי שבה ברצלונה לשגשג, בעיקר בשל התפתחות ענף הכותנה.
העיר ברצלונה נופלת לידיו של מלך ספרד פליפה החמישי בסופו של מצור.
במהלך המאה ה-14 התחוללו בברצלונה מספר מרידות אשר הביאו לפגיעה בביטחון התושבים ולכרסום במעמדה. התדרדרות נוספת נרשמה עם הפיכתה של נפולי שבדרום איטליה, לבירתה של ממלכת ארגון וקטלוניה ב-1442. התחזקותו של בית המלוכה ההבסבורגי, עליית כוחם של העות'מאנים וגילוי אמריקה אף הם לא היטיבו עם מעמדה של העיר.
במאה ה-17 החריפו היחסים בין ברצלונה לבין חצר המלך במדריד. בראשית המאה ה-18, במהלך מלחמת ירושת ספרד, הקים הנסיך האוסטרי קרל ה-3 את חצר המלוכה שלו בברצלונה, לאחר שהקטלונים כיבדו את תביעתו על הכתר הספרדי. פליפה ה-5 מלך ספרד הטיל בתגובה מצור על העיר, ולאחר שכבש אותה ביטל את כל סמכויות השלטון העצמי שהיו נתונות למושלי העיר. דווקא תחת השלטון הספרדי המרכזי שבה ברצלונה לשגשג, בעיקר בשל התפתחות ענף הכותנה.
היום לפני 220 שנה (12.09.1802):
הכימאי האנגלי ויליאם וולסטון מגלה כי ספקטרום השמש אינו רציף.
ב-1802 הבחין הכימאי האנגלי ויליאם וולסטון כי ספקטרום השמש אינו רציף, אלא מצויים בו קווים כהים מרובים. הוא דיווח על תגליתו, אם כי לא עלה בידו להסבירה, ופנה לעסוק בדברים אחרים. כעבור 12 שנה הבחין באותה תופעה עצמה הפיסיקאי הגרמני יוזף פראונהופר, והחל לחקור אותה לעומקה. הוא זיהה בסופו של דבר 576 קווים כהים נפרדים בספקטרום השמש (כיום ידועים בספקטרום השמשי כ-25,000 קווים), ואז פנה לבדוק את האור המגיע מכוכבי לכת ומכוכבים אחרים, ומצא גם בו רבים מאותם קווים. גם פראונהופר לא ידע מהי סיבת הקווים, אבל מחקריו בתחום זה זיכו אותו בכבוד רב, והוא נעשה יוזף פון פראונהופר. כיום הוא נחשב לאבי הספקטרומטריה, ואילו תרומתו של וולסטון לתחום נשכחה. ("יום בהיסטוריה" משכתבים מחדש) :)
בהמשך הוברר גם כי בספקטרום האור העובר דרך חומרים מסוימים יש קווים בהירים. התגלה כי קווי הספקטרום הללו שונים מיסוד ליסוד, ומהווים מעין "חתימות" או "טביעות אצבעות" של היסודות הכימיים השונים. במאה ה-20 נמצא שתופעה זו קיימת בכל חלקי הספקטרום, ולא רק באור הנראה. לימים הוסברה תופעה זו באמצעות הרעיון הקוונטי מיסודו של מקס פלנק: אטומים מעוררים פולטים אור ובולעים אור רק בתדירויות מסוימות, שונות מאטום לאטום. זהו יסודו של מדע הספקטרוסקופיה.
הכימאי האנגלי ויליאם וולסטון מגלה כי ספקטרום השמש אינו רציף.
ב-1802 הבחין הכימאי האנגלי ויליאם וולסטון כי ספקטרום השמש אינו רציף, אלא מצויים בו קווים כהים מרובים. הוא דיווח על תגליתו, אם כי לא עלה בידו להסבירה, ופנה לעסוק בדברים אחרים. כעבור 12 שנה הבחין באותה תופעה עצמה הפיסיקאי הגרמני יוזף פראונהופר, והחל לחקור אותה לעומקה. הוא זיהה בסופו של דבר 576 קווים כהים נפרדים בספקטרום השמש (כיום ידועים בספקטרום השמשי כ-25,000 קווים), ואז פנה לבדוק את האור המגיע מכוכבי לכת ומכוכבים אחרים, ומצא גם בו רבים מאותם קווים. גם פראונהופר לא ידע מהי סיבת הקווים, אבל מחקריו בתחום זה זיכו אותו בכבוד רב, והוא נעשה יוזף פון פראונהופר. כיום הוא נחשב לאבי הספקטרומטריה, ואילו תרומתו של וולסטון לתחום נשכחה. ("יום בהיסטוריה" משכתבים מחדש) :)
בהמשך הוברר גם כי בספקטרום האור העובר דרך חומרים מסוימים יש קווים בהירים. התגלה כי קווי הספקטרום הללו שונים מיסוד ליסוד, ומהווים מעין "חתימות" או "טביעות אצבעות" של היסודות הכימיים השונים. במאה ה-20 נמצא שתופעה זו קיימת בכל חלקי הספקטרום, ולא רק באור הנראה. לימים הוסברה תופעה זו באמצעות הרעיון הקוונטי מיסודו של מקס פלנק: אטומים מעוררים פולטים אור ובולעים אור רק בתדירויות מסוימות, שונות מאטום לאטום. זהו יסודו של מדע הספקטרוסקופיה.
היום לפני 490 שנה (16.09.1532):
מתפרסם הספר "הנסיך" מאת מקיאוולי.
לניקולו מקיאוולי אין יחסי ציבור טובים. מאז שכתב המדינאי וההוגה הפלורנטיני, את "הנסיך", יצא שמו לשמצה כמי שמייעץ לשליט לעשות הכל כדי לשרוד בשלטון, מבלי להתחשב בנתיניו, במוסר או בדת. "מקיאווליסט" הפך לשם גנאי לפוליטיקאי חסר מעצורים ו"מקיאווליזם" היא פוליטיקה נעדרת ריסונים מוסריים. בפולקלור הבריטי קרוי השטן לעתים בשם Old Nick, על שמו הפרטי של מחבר "הנסיך", ניקולו; ובמחזהו של כריסטופר מארלו "היהודי ממלטה" קרויה דמות הפרולוג, המעלה על נס את אישיותו השטנית של היהודי בר-אבא בשם - Machevill, משחק מלים נאה המשלב את שמו של מקיאוולי עם מושג הרוע (evil). כאשר פירסם לראשונה האפיפיור פאולוס הרביעי ב-1559 את ה"אינדקס" - רשימת הספרים האסורים לקריאה על קתולים - נכללו בו כתבי מקיאוולי. ספרו המפורסם ביותר, "הנסיך", וכן חיבורו ההיסטורי "דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס", נכתבו בתקווה לשפר את התנאים של הנסיכויות הצפון-איטלקיות, אך נעשו לספרי הדרכה כלליים לסגנון חדש בפוליטיקה. "הנסיך" טוען כי צורת הממשל הטובה ביותר היא אריסטוקרטיה מצומצמת, שתוכל לדאוג לכך שלא ישתרר כאוס במדינה. רק שנים רבות לאחר מקיאוולי יצאה הקריאה כי תפקיד הממשל צריך להתבסס לא רק על כח ושליטה אלא גם על עקרונות מוסריים.
על אף הקריירה של מקיאוולי כמדינאי וכדיפלומט, הוא זכור היום בעיקר בשל פעילותו הספרותית, אשר סימנה פריצת דרך בשדה התאורטי של הפוליטיקה האירופית בתקופת הרנסאנס. אף שכבר חמש מאות שנה עברו מאז נכתב "הנסיך", הבעיות בהן הוא עוסק עדיין משמעותיות ורלוונטיות, משום שהן הבעיות האלמותיות הנוגעות ביחס בין השולטים לנשלטים.
מתפרסם הספר "הנסיך" מאת מקיאוולי.
לניקולו מקיאוולי אין יחסי ציבור טובים. מאז שכתב המדינאי וההוגה הפלורנטיני, את "הנסיך", יצא שמו לשמצה כמי שמייעץ לשליט לעשות הכל כדי לשרוד בשלטון, מבלי להתחשב בנתיניו, במוסר או בדת. "מקיאווליסט" הפך לשם גנאי לפוליטיקאי חסר מעצורים ו"מקיאווליזם" היא פוליטיקה נעדרת ריסונים מוסריים. בפולקלור הבריטי קרוי השטן לעתים בשם Old Nick, על שמו הפרטי של מחבר "הנסיך", ניקולו; ובמחזהו של כריסטופר מארלו "היהודי ממלטה" קרויה דמות הפרולוג, המעלה על נס את אישיותו השטנית של היהודי בר-אבא בשם - Machevill, משחק מלים נאה המשלב את שמו של מקיאוולי עם מושג הרוע (evil). כאשר פירסם לראשונה האפיפיור פאולוס הרביעי ב-1559 את ה"אינדקס" - רשימת הספרים האסורים לקריאה על קתולים - נכללו בו כתבי מקיאוולי. ספרו המפורסם ביותר, "הנסיך", וכן חיבורו ההיסטורי "דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס", נכתבו בתקווה לשפר את התנאים של הנסיכויות הצפון-איטלקיות, אך נעשו לספרי הדרכה כלליים לסגנון חדש בפוליטיקה. "הנסיך" טוען כי צורת הממשל הטובה ביותר היא אריסטוקרטיה מצומצמת, שתוכל לדאוג לכך שלא ישתרר כאוס במדינה. רק שנים רבות לאחר מקיאוולי יצאה הקריאה כי תפקיד הממשל צריך להתבסס לא רק על כח ושליטה אלא גם על עקרונות מוסריים.
על אף הקריירה של מקיאוולי כמדינאי וכדיפלומט, הוא זכור היום בעיקר בשל פעילותו הספרותית, אשר סימנה פריצת דרך בשדה התאורטי של הפוליטיקה האירופית בתקופת הרנסאנס. אף שכבר חמש מאות שנה עברו מאז נכתב "הנסיך", הבעיות בהן הוא עוסק עדיין משמעותיות ורלוונטיות, משום שהן הבעיות האלמותיות הנוגעות ביחס בין השולטים לנשלטים.
היום לפני 117 שנה (27.09.1905):
"שנתון הפיזיקה" ((Annalen der Physik) מפרסם את המאמר של איינשטייין:
"האם ההתמדה של גוף תלויה בתכולת האנרגיה שלו".
תורת היחסות הפרטית ביטלה את מושגי המרחב והזמן המוחלטים שקבע ניוטון, וגרסה כי "הכול יחסי". המרחב והזמן חד הם, אבל הם שונים ממערכת למערכת, על פי התנועה של המערכות זו ביחס לזו. בו-זמניות (סימולטניות) של מאורעות מנקודת ראותו של משקיף במערכת אחת אינה מחייבת בו-זמניות של אותם מאורעות עצמם מנקודת ראותו של משקיף במערכת אחרת - בניגוד מוחלט למה שהיה מקובל קודם לכן. ב-1908 טבע הרמן מינקובסקי, שהיה פעם מורהו של איינשטיין למתמטיקה, את המושג "מרחב-זמן" כתחליף למושגים הנפרדים מרחב וזמן. הזמן, לפי גישה זו, הוא רק ממד אחד של הזירה הארבע-ממדית שבה מתרחשים כל האירועים ביקום.
המושג "אנרגיה" מוכלל בתורת היחסות במובן זה שגם לחלקיק נייח, חסר אנרגיה קינטית ופוטנציאלית, יש אנרגיה עצומה הגלומה במסה שלו, לפי הנוסחה הנודעת E=mc2.
תורת היחסות "הפרטית" קרויה כך משום שהיא מתייחסת למקרה הפרטי של מערכות ייחוס הנעות במהירות קבועה זו ביחס לזו. ב-1916 פרסם איינשטיין את תורת היחסות הכללית - הכללה של קודמתה לגבי מערכות מואצות.
"שנתון הפיזיקה" ((Annalen der Physik) מפרסם את המאמר של איינשטייין:
"האם ההתמדה של גוף תלויה בתכולת האנרגיה שלו".
תורת היחסות הפרטית ביטלה את מושגי המרחב והזמן המוחלטים שקבע ניוטון, וגרסה כי "הכול יחסי". המרחב והזמן חד הם, אבל הם שונים ממערכת למערכת, על פי התנועה של המערכות זו ביחס לזו. בו-זמניות (סימולטניות) של מאורעות מנקודת ראותו של משקיף במערכת אחת אינה מחייבת בו-זמניות של אותם מאורעות עצמם מנקודת ראותו של משקיף במערכת אחרת - בניגוד מוחלט למה שהיה מקובל קודם לכן. ב-1908 טבע הרמן מינקובסקי, שהיה פעם מורהו של איינשטיין למתמטיקה, את המושג "מרחב-זמן" כתחליף למושגים הנפרדים מרחב וזמן. הזמן, לפי גישה זו, הוא רק ממד אחד של הזירה הארבע-ממדית שבה מתרחשים כל האירועים ביקום.
המושג "אנרגיה" מוכלל בתורת היחסות במובן זה שגם לחלקיק נייח, חסר אנרגיה קינטית ופוטנציאלית, יש אנרגיה עצומה הגלומה במסה שלו, לפי הנוסחה הנודעת E=mc2.
תורת היחסות "הפרטית" קרויה כך משום שהיא מתייחסת למקרה הפרטי של מערכות ייחוס הנעות במהירות קבועה זו ביחס לזו. ב-1916 פרסם איינשטיין את תורת היחסות הכללית - הכללה של קודמתה לגבי מערכות מואצות.
היום לפני 76 שנה (01.10.1946):
משפטי נירנברג: נגזר דינם של מנהיגי הנאצים
בסדרת המשפטים הראשונה במשפטי נירנברג הועמדו לדין 24 אנשי מפתח במשטר הנאצי שנערכה בנירנברג, העיר שבה הוכרזו עשר שנים לפני כן חוקי הגזע הנאציים, חוקי נירנברג. במשפט זה ישבו בדין נציגי ארבע המעצמות, בראשות השופט העליון הבריטי ג'פרי לורנס (במושב הפתיחה ישב בראש נציג סובייטי, גנרל ניקיצ'נקו). אחד מהנאשמים התאבד לפני המשפט (רוברט ליי, ראש ארגון איגודי הפועלים) ואחד הוכרז מעורער בנפשו ולא נשפט (גוסטב קרופ, גדול תעשייני גרמניה). אחד הנאשמים, מרטין בורמן, נשפט שלא בפניו; לימים התברר שכבר היה אז במתים.
שנים עשר מהנאשמים נידונו למוות: הרמן גרינג, מפקד חיל האוויר, שהתאבד לפני ביצוע גזר הדין; הנס פרנק, מושל פולין; וילהלם פריק, שר הפנים; אלפרד יודל, ראש אגף המבצעים בצבא; ארנסט קלטנברונר ראש "המשרד המרכזי לביטחון הרייך"; וילהלם קייטל, הרמטכ"ל; אלפרד רוזנברג, השר הממונה על השטחים הכבושים במזרח; פריץ זאוקל, "מיופה-כוח לגיוס כוח אדם לעבודה"; ארתור זייס-אינקוורט, מושל הולנד; יואכים פון ריבנטרופ, שר החוץ; ויוליוס שטרייכר, עורך העיתון האנטישמי "דר שטירמר" ומנהל הוועד המרכזי להגנה מפני זוועות היהודים. שלושה זוכו בשל חוסר ראיות: הנס פריצ'ה, מנהל מחלקת הרדיו במשרד התעמולה; יאלמר שכט, שר האוצר, ופרנץ פון פפן, קנצלר גרמניה ב-1932, שתרם רבות לעליית הנאצים לשלטון.
יתר המורשעים נידונו למאסר עולם ולתקופות מאסר אחרות: קרל דניץ, מפקד הצי, נידון ל-10 שנות מאסר; ולטר פונק, נשיא הבנק המרכזי הגרמני, נידון למאסר עולם; רודולף הס, סגנו של היטלר, נידון למאסר עולם; אריך רידר, אדמירל בצי, נידון למאסר עולם; אלברט שפר, שר החימוש, נידון ל-20 שנות מאסר; קונסטנטין פון נוירת, מושל בוהמיה ומורביה, נידון ל-15 שנות מאסר; בלדור פון שירך, מנהיג תנועת הנוער הנאצית, נידון ל-20 שנות מאסר.
במשפטי נירנברג נקבע הכלל שפשעי מלחמה אינם באחריות המדינה בלבד, אלא גם באחריות האנשים שמבצעים אותם.
משפטי נירנברג: נגזר דינם של מנהיגי הנאצים
בסדרת המשפטים הראשונה במשפטי נירנברג הועמדו לדין 24 אנשי מפתח במשטר הנאצי שנערכה בנירנברג, העיר שבה הוכרזו עשר שנים לפני כן חוקי הגזע הנאציים, חוקי נירנברג. במשפט זה ישבו בדין נציגי ארבע המעצמות, בראשות השופט העליון הבריטי ג'פרי לורנס (במושב הפתיחה ישב בראש נציג סובייטי, גנרל ניקיצ'נקו). אחד מהנאשמים התאבד לפני המשפט (רוברט ליי, ראש ארגון איגודי הפועלים) ואחד הוכרז מעורער בנפשו ולא נשפט (גוסטב קרופ, גדול תעשייני גרמניה). אחד הנאשמים, מרטין בורמן, נשפט שלא בפניו; לימים התברר שכבר היה אז במתים.
שנים עשר מהנאשמים נידונו למוות: הרמן גרינג, מפקד חיל האוויר, שהתאבד לפני ביצוע גזר הדין; הנס פרנק, מושל פולין; וילהלם פריק, שר הפנים; אלפרד יודל, ראש אגף המבצעים בצבא; ארנסט קלטנברונר ראש "המשרד המרכזי לביטחון הרייך"; וילהלם קייטל, הרמטכ"ל; אלפרד רוזנברג, השר הממונה על השטחים הכבושים במזרח; פריץ זאוקל, "מיופה-כוח לגיוס כוח אדם לעבודה"; ארתור זייס-אינקוורט, מושל הולנד; יואכים פון ריבנטרופ, שר החוץ; ויוליוס שטרייכר, עורך העיתון האנטישמי "דר שטירמר" ומנהל הוועד המרכזי להגנה מפני זוועות היהודים. שלושה זוכו בשל חוסר ראיות: הנס פריצ'ה, מנהל מחלקת הרדיו במשרד התעמולה; יאלמר שכט, שר האוצר, ופרנץ פון פפן, קנצלר גרמניה ב-1932, שתרם רבות לעליית הנאצים לשלטון.
יתר המורשעים נידונו למאסר עולם ולתקופות מאסר אחרות: קרל דניץ, מפקד הצי, נידון ל-10 שנות מאסר; ולטר פונק, נשיא הבנק המרכזי הגרמני, נידון למאסר עולם; רודולף הס, סגנו של היטלר, נידון למאסר עולם; אריך רידר, אדמירל בצי, נידון למאסר עולם; אלברט שפר, שר החימוש, נידון ל-20 שנות מאסר; קונסטנטין פון נוירת, מושל בוהמיה ומורביה, נידון ל-15 שנות מאסר; בלדור פון שירך, מנהיג תנועת הנוער הנאצית, נידון ל-20 שנות מאסר.
במשפטי נירנברג נקבע הכלל שפשעי מלחמה אינם באחריות המדינה בלבד, אלא גם באחריות האנשים שמבצעים אותם.